<h1>ארחות חיים הלכ' ק"ש סימנים כ"ו—כ"ט</h1>
<h2>דף יג.</h2>
בין הפרקים שואל בשלום מי שהוא חייב בכבודו. פרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל כגון אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה. והגאונים פי' מי שהוא גדול ממנו. מפני היראה פרש"י כגון מלך או אנס. והגאונים פי' כגון אביו או רבו וכן פי' הרשב"א ז"ל דכתיב בהם מורא ומשיב שלום למי שהוא חייב בכבודו. ירושלמי באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק ר' ירמיה מרמיז. ר' יונה משתעי. ר' הונא בשם ר' יוסף ודברת בם מכאן יש לך רשות לדבר: וכתב הר"י מקור' שעונין קדיש וברכו וקדושה ואמן של האל הקדוש ושומע תפלה ושל המברך את עמו ישראל בכל מקום. וכן נמי כתב הריא"ג ז"ל דאפי' באמצע הפרק של ק"ש וכן נמי דעת ההשלמה. וכתבו התוספות כשאדם מתפלל ועומד באמת ויציב וירא שהחזן יגיע לומ' קדושה קודם שיוכל לגמור שתי ברכות שהם אבות וגבורות. טוב שיהיה שותק וממתין לגמור אמת ויציב עד שיענה קדושה עם הצבור. וכן לקדיש וברכו. ומיהו בין גאולה לתפלה לא ימתין כלל לפי שמצוה לסמוך גאולה לתפלה. ולא יענה כלל לפי שאסור להפסיק בין גאולה לתפלה ע"כ. וכן נהג רבי' יצחק להמתין בעושה פלא לענות קדיש או קדושה או ברכו: ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה ובין שניה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר: אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק מפני שהוא באמצע הפרק ולא יפסיק אלא לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד אלא תכף אחר אני ה' אלקיכם יאמר אמת ויציב בלי שום הפסק. א"ר יוחנן מאי קראה דכתיב וה' אלקים אמת. וכן נמי פי' רב עמרם ז"ל.
